פסק-דין בתיק ת"א 8183-07

1.         בשלב הסיכומים המחלוקת להכרעה בתיק זה הינה האם הנתבע, הבנק, התרשל כאשר פעל לגבות את חובות התובע ע"י מימוש הבטוחות שבידו לאחר שהעמיד הלוואות לגביה. הבחינה היא על פי סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין, נ"ח. המחלוקת היא על סבירות ההחלטה של מימוש הבטוחות שנתן התובע לנתבע. כחלק מטענה זו טוען התובע כי ההחלטה של הבנק להעמיד את ההלוואה שניתנה בחודש מרס 2005 על סך של 540,000 ש"ח לפירעון מיידי, הייתה לא סבירה.

            מסיכומי בא כוח התובע עולה כי נזנחו העילות של התניית שירות בשירות וחיוב בריביות מופרזות. על כן עילות אלה לא נבחנו, למעט בהתייחס לפירעון קרן הפנסיה.

2.         העובדות שאינן שנויות במחלוקת לאופן התנהלות התובע בחשבון הן הבאות:

א)         התובע חקלאי, פתח חשבון אצל הנתבע, בסניף נהורה, ביום 14/11/1993. בתקופה שבין 1997 ועד 2004 התובע משכן את כל זכויותיו ב-10 רכבים המשמשים לצורך עיסוקו כחקלאי, להבטחת כל הסכומים שיגיעו ממנו לבנק, ללא הגבלה בסכום. כלי הרכב שימשו בטוחה לפירעון מלוא התחייבויות התובע.

ב)         עד חודש מרס 2005 צבר התובע חובות בשווי של כ-540,000 ש"ח הכוללים גם חריגות מקווי אשראי בסכום העולה על 200,000 ש"ח. לנוכח מצב זה הוזמן התובע לפגישה עם מנהל הסניף - מר יורם תורג'מן - שנכנס לתפקידו בחודש ינואר 2005.

            בחודש מרס 2005 סוכם בין הצדדים כי הבנק יעמיד לתובע הלוואה לפריסת מלוא חובותיו שתוחזר ב-60 תשלומים; התובע לקח על עצמו שלא תיווצר יתרת חוב בחשבון העו"ש.

ג)          על פי ההסכמה האמורה ניתנה לתובע הלוואה ביום 17/03/2005 על סך של 540,000 ש"ח (להלן: " הלוואת הפריסה"). עם הענקת ההלוואה נדרש התובע מדי חודש לסלק את ההחזר החודשי על פי הלוואת הפריסה, בסכום של כ-11,000 ש"ח. חיוב זה הצטרף להלוואה קיימת שהתובע החזיר בתשלומים חודשיים של כ-3,300 - 3,200 ש"ח  ( הלוואה מס' 70). התובע, אפוא, נדרש מדי חודש לשלם כ-14,300 ש"ח על החזרי הלוואות.

ד)         התובע לא עמד בתשלומים בגין הלוואת הפריסה במועדם או בסכומים הקבועים בלוח הסילוקין וצבר פיגורים. בסוף אוקטובר 2006 הצטבר פיגור של 41,512 ש"ח.

ה)         בסוף אוקטובר 2006 ביקש התובע לסלק את הפיגור ע"י פירעון קרן פנסיה " תשורה" אשר עמדה להיות נזילה ביום 25/12/2006. מאחר וגובה המס על פירעון מוקדם של הקרן עמד על כ-35% הסכים התובע לקחת הלוואת גישור לחודשיים שתסולק ע"י כספי הקרן. התובע נדרש להסדיר את פירעון הכספים שהצטברו בקרן ע"י חתימה על טופס ולצורך כך היה עליו להגיע לסניף שבועיים לפני מועד פירעון הלוואת  הגישור כדי לחתום על טפסי שחרור של הקרן.

            הבנק אישר לתובע הלוואת גישור מס' 79 והתובע חתם על לקיחת הלוואה ביום 13/11/2006 תוך שהוא מפקיד סך של 6,100 ש"ח, הצפי של הפרש בין ההלוואה לכספי הקרן.

ו)          ב-20 בחודש נובמבר לא שילם התובע את התשלום השוטף של הלוואת הפריסה. בסוף חודש דצמבר 2006 הוא לא פרע את מלוא התשלום של חודש נובמבר 2006 או את הפירעון השוטף של חודש דצמבר 2006. הוא גם לא חתם על טופס פירעון קרן הפנסיה ובהעדר מקור אחר לסילוק הלוואת הגישור נכנסה מלוא הלוואת הגישור לפיגור ביום 02/01/2007.

ז)          ליום 02/01/2007 עמדו חובות התובע לבנק על פי הלוואת הפריסה והלוואה הגישור  על הסכומים הבאים:

1.         יתרת הלוואת הפריסה  - 395,255 ש"ח שמתוכם הסכום בפיגור עמד על 15,841 ש"ח;

2.         יתרת הלוואת הגישור - 36,602 ש"ח (היתרה לאחר פירעון 6,100 ש"ח שהופקד בעת מתן הלוואת הגישור).

3.         עד להעברת המשכונות על הרכבים למימוש בלשכת הוצל"פ לא הופקדו בידי הבנק פוליסות ביטוח משועבדות של כל הרכבים המהווים את הבטוחה.

            מינואר 2005 ועד פברואר 2007 הוטלו עיקולים על חשבון התובע ע"י צדדים ג' ( נספח 16 לתצהירו של יורם תורג'מן).

            להחלטה בינואר 2007 לממש את הבטוחות קדמו ניסיונות חוזרים כמפורט לעיל לייצב את חשבונו של התובע, תזכורות והתראות על פני כשנתיים.

            עמדת הבנק היא שההחלטה בינואר 2007 לממש את הבטוחות לא הייתה רשלנית, פזיזה, או בלתי מידתית. כי התובע הפר פעם אחר פעם את התחייבויותיו כלפי הבנק.

4.         לטענת הבנק התובע הפר את התחייבויותיו הבאות שלו כלפי הבנק, דבר שהצדיק מימוש המשכונות: